המלצות
הורים ממליצים על המסע בקופסה
צילמתי לכם הודעות שקיבלתי מהורים שהיו בתחילת הדרך בדיוק במצב שלכם.
קשה לכם להאמין שהילדה שלכם תסכים לטעום דברים חדשים?
קשה לכם להאמין שהילד שלכם יאכל יותר טוב?
קשה לכם להאמין שתוכלו ללכת איתם למסעדה בלי לבדוק שיש שם שניצל בלי שומשום או אורז בלי כלום?
קשה לכם להאמין תוכלו לבשל לכל המשפחה סיר אחד וזה יעבור בשלום?
אני יודעת איך זה מרגיש להיות הורה לילד בררן.
ואני יודעת שקשה לכם להאמין.
מוזמנים לקרוא הודעות של הורים שהיו איפה שאתם נמצאים היום. ולא האמינו שהילד שלם יסכים לעשות שינוי
אמא של עומרי, בן 4:
"תקשיבי אני בהלם...
כל הזמן ראיתי את ההמלצות על
המסע בקופסה,
ולא האמנתי שזה יקרה גם אצלנו"
קרולינה אמא של טום:
"ממליצה בחום על המסע בקופסה,
מילד בררן שלא הסכים לטעום כלום,
הוא הפך לילד שמבקש לטעום,
מגוון המאכלים מתרחב הוא אוכל ונהנה
ואני אמא הרבה יותר רגועה"
הודעות שקיבלנו מהורים
סיפורי מסע
וזה מה שאמא של ליאן כתבה לנו
"גלית ועדי היקרות.
לפני 3 חודשים הגעתי לגמרי במקרה לפרסום של המסע בקופסה.
הגעתי אליכם אחרי שנים שאני מתמודדת עם בררנות באוכל של ילדה בת 7.
ניסיתי באמת הכל, כולל מרפאה להפרעות אכילה.
משהו בתיאור של המסע גרם לי לתת לתהליך צ'אנס,
והיום ממש לפני סיום המסע של ליאן,
אני יכולה להגיד לכן תודה ענקית.
ליאן כבר לא מפחדת לטעום דברים,
היא מרגישה אומץ שעוזר לה להתגבר על סלידה מהרבה דברים שלא הסכימה להתקרב אליהם בעבר.
ואני למדתי איפה לסמוך עליה ולשחרר, ואיפה להציב גבולות ברורים."
אמא של ליאן 🙂
שלום לכולם, שמי ליאורה אמא של אורי
אורי בן עשר, ילד מקסים, חכם מאוד ומאוד מאתגר בנושא האוכל.
מאוד!
כל ניסיון שלנו להיות יצירתיים איתו בנושא האוכל- נכשל!
היינו במצב שהוא היה "מריח" את הנסיונות שלנו בעודם בחיתולים
והיה נערך עם תשובות מבעוד מועד (כבר אמרתי-חכם).
התזונה של אורי הסתכמה בפיתה מקמח לבן עם נוטלה, שוקו, פיצה
וביום ממש טוב-מקושקשת לארוחת ערב.
אוכל מבושל, פירות וירקות- היו מחוץ לתחום!
גם לטעום הוא לא הסכים!
מראה של אבטיח היה מעורר אצלו תגובה של גועל.
התמזל מזלנו וחברה שמעה אותנו משוחחים על הנושא
והמליצה בחום על מסע בקופסה.
גילוי נאות: הצטרפנו למסע ממקום פסימי.
לא חשבנו שמישהו יצליח להזיז אצלו משהו בנושא,
אבל הרגשנו שניסינו הכל שאין לנו מה להפסיד.
חודש וחצי מתחילת התהליך והשיפור ענק!!!
קודם כל, השיח על אוכל-שינה כיוון
והפך ממאבק למשחק.
אורי עסוק בלאסוף נקודות כדי להתקדם במשחק וזה מביא אותו למצב שבו הוא מוכן לטעום כמעט כל דבר!
בעבר הוא היה נועל לסתות ולא מוכן אפילו ללקק.
היום הוא טוען בכיף
ומה שטעים לו-הוא ממשיך לאכול (לא קרה בעבר).
השיא עד כה הגיע לפני שבוע: אורי פנה אלי מיוזמתו (!!)
וביקש שאחתוך לו אבטיח
"אמא תחתכי לי אבטיח, רק תבדקי שאין בו גרעינים"....
לא האמנתי ששמעתי את הבקשה!
חתכתי....אכל הכל!
בנוסף, באותו שבוע,
באחת מארוחות הצהריים הוא הסכים לטעום עוף ואורז.
החליט ש"דווקא טעים, הצליח לסבתא".
בעודי המומה מהתגובה שלו,
ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שאני רוצה לצלם את הצלחת המנצחת הזו.
הוא העמיד אותי על טעותי בסמכותיות:
"אמא! רק עוף ואורז זו לא צלחת מנצחת.
יש כאן רק חלבון ופחמימה. צריך עוד משהו!"
אז הוספנו מלפפון והוא אישר לצלם.
אה כן, וגם אכל הכל!
אמנם יש לנו עוד דרך לעשות,
אבל אנחנו הולכים בה בשמחה וממליצים בחום להצטרף למסע!
צירפתי כמה תמונות של צלחות מנצחות שאורי אכל.....
ליאורה וקסמן מיכאלי
המסע של משפחת וייס
איזה מזל שגילינו את המסע בקופסה - שינוי הרגלי אכילה אצל ילדים.
מצד אחד, חשובה לי התזונה של הילדים שלי.
מצד שני, אני ממש לא אוהבת לריב איתם או למנוע מהם דברים כי "ככה החלטתי".
המסע בקופסה, זו פשוט הברקה
שהכניסה לנו גם הרבה יותר כיף לחיים,
וגם שיפרה לכולנו (כן, גם לי) את התזונה.
בבוקר בהיר אחד יצאנו למסע הרפתקאות
עם המפלצת גרלצת,
ומאז הילדים נחושים לעזור לה ויהי מה!
גם אם זה כרוך בלאכול חביתה סגולה.
בתמונה - הילדים נהנים ומכינים מרק מלפפונים
כדי לזכות במאסטר שף של המחפופונים.
אל תשאלו,
או שאולי בעצם כן 😉
לפני כשנה הייתי אמא מתוסכלת עם ילד שכמעט ולא אוכל כלום.
אני כותבת את הפוסט הזה כי אני בטוחה שיש שם בחוץ עוד הורים שמודאגים ומתוסכלים מהתזונה של הילדים שלהם ואני רוצה שתדעו שיש פתרון!
בתיאוריה תמיד חשבתי שלבית שלי לא יכנס ממרח שוקולד
ובטח שלא קטשופ.
והיה ברור לי שעל השולחן תמיד יהיה שפע של פירות והילדים שלי ייהנו מאוכל.
אבל אז פגשתי את המציאות,
ובמציאות אחד הילדים שלי כמעט ולא אכל
וכשאכל זה היה מאוד מאוד מאוד חד גוני
והיה לי ברור שהתזונה החלקית שלו משפיע עליו.
גם הבנתי שכדי לטפל בנושא אני חייבת לעשות את זה בדרך שהיא כיפיית,
בדרך שמתאימה לילדים אבל לא ידעתי איך!
לשמחתי נתקלתי בפוסט על המסע בקופסה -
שינוי הרגלי אכילה אצל ילדים
כמה שבועות אח"כ כבר הצטרפנו למסע
ואת ההדים החיוביים שלו אני מרגישה גם היום שנה אחרי..
במהלך המסע הבן שלי גילה שהוא אמיץ מספיק כדי לטעום מאכלים חדשים,
הוא טעם מללללא דברים חדשים,
למד שהוא אוהב חסה,
טעם פלפל צהוב, סלרי, טונה, פטרוזיליה, בצל ירוק (אותו הוא אוהב עד היום לקטוף מהמרפסת ופשוט לאכול אותו ככה חי)
הוא למד ויודע מה זה חלבונים,
פחמימות, שומנים, פירות וירקות
ויודע מה זה "צלחת מנצחת". צלחת שיש בה ארוחה מאוזנת והוא מקפיד בעצמו לאכול אחת כזאת ביום.
גם שנה אחרי אני מרגישה שהמסע הזה העצים אותו ונתן לו כוח וסקרנות ורצות ואכפתיות לגבי התזונה שלו.
חשוב לציין שבשום שלב במסע לא הייתי צריכה להגיד לו כלום, או ללמד אותו, אלא רק להיות שם ולתמוך ולבשל 🙂
אני עדיין מתרגשת שאני מגישה לו לארוחת ערב לחמניה מקמח מלא עם סלט ביצים, מוצרלה מגורדת, מלפפון ועגבנייה והוא לא משאיר פירור.
או שהוא אוכל אצל סבא וסבתא דג סלמון,
ובמוצ"ש היינו בבשר על האש והוא אכל שיפודי עוף בשפע.
אלו דברים שלא הייתי חולמת עליהם לפני כשנה.
אספר לכם בקצרה מה זה "המסע בקופסה" באופן שאני חוויתי אותה.
התוכנית בנויה בצורה חכמה מאוד,
הילדים מקבלים אוואטר משלהם וביחד עם יוצאים למסע הרפתקאות להציל ממלכה.
הם מקבלים הביתה בהתרגשות קופסה אמיתית ובה המון הפתעות שהם פותחים במהלך המסע.
וכל זה מלווה בסרטוני הדרכה של Galit Scharf Zituni המופלאה!
ולמסע הייתה קבוצת וואטאפ עם ילדים נוספים שעברו את המסע ביחד איתנו והיו משימות שהם עשו ביחד וכך עזרו אחד לשני.
יש לי עוד מגילה ארוכה של תשבוחות אבל הפוסט הזה גם ככה הפך להיות ארוך מידי,
בתמונה, צלחת של הבן שלי מארוחת ערב השבוע,
שנה אחרי שסיימנו את המסע בקופסה.
ענבל אמא של הראל