חייבים לקחת אנטיביוטיקה!
לא בא לי
בוא ננסה רק להיכנס לחוג ולראות...
לא בא לי
את רוצה שננסה שוב לרכב על האופניים החדשים שלך?
לא! בא! לי!!!

כשהילד שלך אומר "לא בא לי!", למה הוא באמת מתכוון?

מחושש למתרגש

זה אולי נראה כמו עקשנות סתם
זה אולי מרגיש כמו מאבקי שליטה וכוח
וזה בטוח גורם לכם לתסכול, חוסר אונים ואפילו כעס...

עד כדי כך שיש מצב שאתם לרגע שוכחים שמאחורי ה"לא בא לי" המחרפן הזה, מסתתר הילד שלכם,
שרוצה להגיד לכם משהו שאולי קצת קשה לכם לשמוע.
זה לא שאני לא רוצה ללכת לחוג התעמלות, לרכב על אופניים של גדולים או להכנס לבד לגן... האמת היא?
אני מפחד.

אני מתבייש. אני לא יודע איך.
אני לא רוצה לאכזב את עצמי. ויותר מהכל... אני לא רוצה לאכזב אתכם.

לשכנע.
להכריח.
לוותר.
זה פחות או יותר המעגל שאתם מוצאים את עצמכם בו שוב ושוב. בהתחלה אתם מנסים בטוב. להסביר. להרגיע. להדליק התלהבות. ואז אתם עוברים לשכנוע. מציעים פרסים. מפעילים לחץ. ומניפולציות...
אולי אפילו קצת מאיימים. וכשזה לא עובד – מגיע השלב הבא. לוותר? קרה כבר שוויתרתם. על הרופא שיניים. על החוג. על ההצגה שהוא בטוח היה אוהב, אם לא היה בוכה בשנייה שכיבו את האור ונאלצתם לצאת משם
או… להכריח. לקחת אותו בכוח. לתת את התרופה כשהוא צורח. לדחוף, גם כשבלב זה צורם. ובסוף – אתם אלה שנשארים עם תחושת כישלון. עם אשמה. ועם השאלה הכי כואבת: איך זה ששוב לא הצלחנו לעזור לו?

י לפעמים, ההתנגדות הזאת – ה“לא בא לי”, ה“עזבו אותי”, ה“אתם לא מחליטים עליי” – לא מגיעה ממקום של עצלנות, או עקשנות. אלא ממשהו אחר לגמרי. לפעמים זה ילד שמפחד להיכשל. או ילד שמפחד להצליח – ואז לא להצליח שוב. או אחד שפשוט רוצה להרגיש שהוא שולט בסיפור. שהוא זה שבוחר. (ולא אתם, ולא החוברת, ולא הרופא.) לפעמים זה קושי בלתת אמון בעצמי. לפעמים זה פשוט חדש מדי, גדול מדי, לא מוכר. אבל הילד לא תמיד יודע להגיד את זה. אז זה יוצא ככה – בצעקה. בהתנגדות. בלופים שאתם כבר מכירים

אז מה אם זה לא חייב להיגמר בוויתור או בהכרחה? מה אם יש דרך אחרת? דרך שלא לוחצת יותר – אלא מדליקה משהו מבפנים. רצון. סקרנות. אמון. כזאת שעוזרת לו להבין מה תוקע אותו – ולכם לדעת איך לעזור לו לזוז. בלי טריקים. בלי מאבקי כוח. רק צעד קטן. שמתאים בדיוק למי שהוא.


ובכל זאת – שוב מוצאים את עצמם מתוסכלים, מתלבטים, מרגישים אשמים.

כי זה לא פשוט,
לרצות לעזור – ולא לדעת איך

אבל מה אם זה לא חייב להיות מאבק?

מה אם יש דרך לעקוף את ההתנגדות – בלי לשבור אותה?

מה אם אפשר לעזור לו להרגיש מסוגל,

בלי שצריך לדחוף או לשכנע שוב ושוב?

ומה אם הכול מתחיל ממשהו קטן?

את מסבירה כמה החוג הזה מדליק – והוא עונה: "אבל אני לא מכיר שם אף אחד".
את נותנת חיבוק בכניסה לגן – והוא נטפל לרגל שלך כמו דבק מגע.
את אומרת "רק נבדוק" אצל רופאת שיניים – והוא צורח כאילו זה סוף העולם.
את מחליטה לשחרר, לתת לו זמן – ואז הוא בכלל לא מוכן לנסות.
את מנסה להציב גבול – ומיד נשברת כי "אמא, את לא רואה שאני מפחד?!"

בכל כיוון שאת הולכת – את טועה.
רכה מדי? זה לא זז.
תקיפה מדי? זה מתפרק.
ומה שבטוח – את מרגישה פחות ופחות בטוחה בעצמך.

אני יודעת איך זה מרגיש להיות הורה לילד בררן.
ואני יודעת שקשה לכם להאמין.
קשה לכם להאמין שהילדה שלכם תסכים לטעום דברים חדשים,
קשה לכם להאמין שהילד שלכם יאכל יותר טוב,
קשה לכם להאמין שתוכלו ללכת איתם למסעדה בלי לבדוק שיש שם שניצל בלי שומשום או אורז בלי כלום,
קשה לכם להאמין תוכלו לבשל לכל המשפחה סיר אחד וזה יעבור בשלום... אז במקום הסברים ארוכים,
צילמתי לכם הודעות שקיבלתי מהורים שהיו בתחילת הדרך בדיוק במצב שלכם. מודאגים, מתוסכלים וממש לא מאמינים שהילד העקשן שלהם יסכים לעשות שינוי. דפדפו ואם אתם מוכנים לצאת למסע מרתק אפקטיבי שמח ומחבר, הוואטסאפ שלנו נמצא ממש בתחתית העמוד.
שלכם,
גלית שרף זיתוני המסע בקופסה שינוי הרגלי אכילה לילדים דרך מסעות משחק

LOGO11
צלחת

מחושש למתרגש

יש לכם שאלות? כתבו לנו בוואטסאפ

   
                                       
           

לתיאום שיחה

           
מלאו את הטופס
       
                 
                                     
         
                                     
         
                                     
         
                                     
               
                 
     

המסע בקופסה

שיטה חווייתית ומהנה
שתגרום לילד שלך לאכול בריא ומגוון
ללא מלחמות וללא מאבקים!

צרו קשר

התוכניות והמוצרים שלנו

מתנות מתנות מתנות

רוצים להצטרף לרשימת הדיוור שלנו?