למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מהמעבדה,
התברר ש"קרתה תקלה קטנה", האחות שכחה לשים חומר נוגד קרישה במבחנות
ונא להביא את עומרי לבדיקה דם חוזרת.

אחרי שעברו ההלם (לא נכון!)
והזעם (מי נתן לאחות הזאת רישיון?!)
נשארתי עם חוסר אונים…
אני זוכרת שלא ישנתי כל הלילה מרוב דאגה,
פשוט לא ידעתי איך אנחנו עוברים את זה שוב… ואז עלה לי רעיון.
הכנתי שבעה כדורונים פיצפוניים מבצק סוכר,
שמתי בקופסה קטנה וסגורה. הגשתי לבן הארבע,
ואמרתי לו שאנחנו צריכים לעשות שוב בדיקת דם,
אבל הפעם זה יהיה אחרת לגמרי, כי יש לי בשבילו כדורי אומץ מתוקים שמזכירים לך כמה אתה גיבור.

הוא טעם כדורון אומץ פיצפון וסיפר לי מי אמיץ וגיבור בעיניו (ספיידרמן!!!),
אמרתי לו שגם אני וגם הוא יודעים להיות גיבורים מתגברים לפעמים,
ונזכרנו ביחד בכל מיני דברים אמיצים שהוא עשה, (נתלה בגינה על המתח לגמרי לבד, טעם סלק…).
תוך כדי שיחה מרגשת, נסענו (עם כדורי האומץ) לעשות את בדיקת הדם.
שיתוף הפעולה שלו היה מדהים, דיברנו וצחקנו בכל הזמן שחיכינו בתור,
וכשהגיע תורנו ושאלתי אותו אם הוא רוצה את כדור האומץ האחרון שנשאר,
הוא הכריז שאין צורך והוא מרגיש ממש אמיץ.
הוא נכנס לאחות עבר את הבדיקה ללא ציוץ או מצמוץ, ויצא משם בגאווה גדולה וחיוך ענק.

זה היה הרגע שבו ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיים.
לעזור לילדים לפעול מתוך מקום של העצמה, אמונה ומסוגלות, בכל תחום שבו הם צריכים עזרה ושינוי.